….מורה לרכיבה על אופניים?
או
מסיע/ת אנשים שיכורים לבתיהם (במכונית שלהם, הכוונה)?
או
קואוצ'ר/ית לכותבים?

על מנת לתרום את חלקי למיגור האבטלה במשק, ומאחר ששמעתי על/ המצאתי שלושה מקצועות די חדשניים, החלטתי, כהרגלי, לחלוק את הסטארט אפים שלי עם העולם. שמישהו יתעשר לפחות, אם לא אני.

מורה לרכיבה על אופניים

כן, גם אני פערתי אוזניים כששמעתי על כך לראשונה, שהרי אני ושכמותי למדנו לרכוב לבד על אופניים. נפלנו וקמנו, או שכלל לא נפלנו, או שכלל לא קמנו, אבל בסוף הצלחנו.

אצלי זה היה קצת מסובך: נכון יש ילדים שמעשנים ומסתירים זאת מהוריהם? אני נאלצתי להסתיר את תשוקתי לאופניים ולרכוב על אופניים של אחרים מאחורי גבם של הוריי, שסירבו בכל תוקף לרכוש לי אופניים ואו לאשר לי לרכוב עליהם, מחשש שארוצץ את גולגלתי. התוצאה הייתה שבגיל 20 קניתי לי אופניים לראשונה, ומאז החלפתי כשמונים מיליון זוגות, ועד שלא עשיתי רישיון על הקטנוע דהרתי עשרות שנים ברחבי העיר והסביבה על אופניים, פיצוי על ילדותי העשוקה.

אבל למה אני מדברת על עצמי? מה שהתכוונתי בכלל לספר זה שלהורים היום לא תמיד יש זמן או יכולת ללמד את הילדים שלהם לרכוב על אופניים, ולכן הם מפקידים את השליחות בידי אחרים. הילדים, מצדם, כנראה לא צריכים להילחם יותר על הישרדותם בשכונה, פשוט כי אין יותר שכונה, ואת חייהם הם מבלים בחדרים ממוזגי מחשב, ולכן כנראה התעורר הצורך, במקומות מסוימים ובשכבות מסוימות לכונן מורים לרכיבה על אופניים, ולחלקם יש כבר אימפריות קטנות. מה שכן, אני בטוחה שבדימונה למשל הילדים לומדים לרכוב על אופניים לבד.
תוס': המורים מלמדים גם מבוגרים. כמובן.

נהגים לשיכורים

קראתי על כך בתקציר לאיזשהו סרט. אני לא יודעת אם יש מקצוע כזה בעולם, אבל לדעתי, כל מי שיפתח לעצמו עסק שכזה, ויעבוד אפילו רק בחמשוש, יוכל לעשות כסף נאה ביותר. הרעיון הוא כזה: עומדים במרכזי בילוי, במקום מרכזי ובולט, אולי אפילו קושרים את עצמך לבעלי המקום, שיציעו את שירותייך, ואלו עוקבים אחר לקוחותיהם, ומציעים את השירות הזה למועדים לפורענות.
מעין מונית, אבל באוטו שלך. כמה משלמים? עלות מונית בחזרה לנקודת המוצא, X 2, למשל. והנה הצלתם את חייכם וחיי עוד מישהו בכביש.
בעצם זה יכול להיות פרויקט משותף למשטרת ישראל ולבעלי ברים בעיר. לא שווה?

קואוצ'ר לכתיבה

מאחר שאני מתייסרת, כלומר נהנית מכתיבה בשנה האחרונה, אני יודעת כמה צריך מישהו שיכוון אותך ויאיר את עינייך. כמו שהסביר לי הקואוצ'ר שלי, רוב האנשים הכותבים (לא משנה אם ספרים או תסריטים) עסוקים רוב הזמן ב"סידורים": הכנות או תחקירים או כל מיני ענייני החיים השוטפים.

תפקידו של הקואוצ'ר הוא לטלטל אותך. להגיד לך למשל, אוקיי, די עם הסידורים. או: די עם התחקיר: או די עם ספורט ההגשות שפשה בתל אביב (הכוונה הגשות לקרנות ולתחרויות ומה לא). פשוט תתחילו לכתוב. די להתאמן על הסינופסיס המושלם שיעבור את הלקטורים האלו והאלו.

הקואוצ'ר צריך גם לדעת לכתוב בתחום הרלוונטי, ולעזור לכתוב בפועל, אחרי שהתגברת על מכשלת הסידורים, ולדובב אותך, ממש כמו פסיכולוג, מה הסיפור, ומה את רוצה לומר, ומי הגיבורים ועוד.
עד שיצוצו קואוצ'רים כאלו כפטריות אחרי הגשם של אתמול, יש לי אפילו להציע אחד כזה.

הוטרדתי מכך מאוד בשבתי אצל רופאת השיניים. היא הציעה לי לפנות למחדשי הלשון אבריג וג'קי לוי, ואמרתי לה, עלי. לא צריכה עזרה.

החלטתי על -
לפַלְשֵן (צירוף של לפלס + שן), ומיד שלחתי מייל לאקדמיה ללשון עברית.

תוך שבוע קיבלתי תשובה:

שלום דבורית,
תודה על מכתבך ועל הצעתך.

נראה שההצעה היא הרכב של "פלש" ו"שן". האקדמיה ממליצה למעט ביצירת מילים בהרכבת מילה על מילה, מפני שאין זאת דרך תצורה אופיינית לעברית הקלסית. איש לא יערער היום על חידושי הדורות האחרונים, כגון רמזור וקרנף, אבל אין להרבות בהרחבת המילון בדרך זו. למעשה יש מילה קדומה במקורות במשמע 'flossing', והיא – חֲצִיצָה. הנה תשובה שנכתבה בעבר בעניין זה:

הצירוף חצץ את שיניו משמש למן התלמוד בהוראה זו של 'הכניס קיסם בין שיניו לנקותן ולהוציא את שיירי האוכל שנתקעו ביניהן' (מילון אבן-שושן), למשל: "ואין חוצצין בה שיניים" (בבלי. מסכת חולין טז ע"ב). פעולת החוט הדנטלי זהה לפעולת הקיסם, ולכן אפשר להתחיל לומר חצץ (שיניים) וחציצת שיניים על פעולה זו. כמובן במקום "חוט דנטלי" כדאי לומר "חוט שיניים".

בברכה,
ד"ר קרן דובנוב
המזכירות המדעית
האקדמיה ללשון העברית

מעבר הדירה הזה קשה כשאול. וזה למה? מאחר שאני נוכחת בכל שנייה בכמויות החפצים המיותרים בחיי. המונים. אני חושבת שזרקתי מהבית כבר עשרות קילו זבל ושטויות, ועוד היד נטויה.

קחו למשל את ארון המטבח. נדהמתי למראה הכלים המשונים שהיו בו. אין לי שמץ של מושג למה קניתי אותם, איפה, ומה עשיתי בהם אי מתי. כל כך הרבה פריטים מיותרים קניתי בחיי, שבאמת, אין לתאר. המונים. אני חושבת לעצמי: מה, הייתי תחת השפעת חומרים משני תודעה? מישהו כפה עלי משהו? לא, לא ולא. אני משוכנעת. איזה בזבוז נורא של כסף, ועמידות בתורים וסחיבות. זהו, no more. חי נפשי שלא אקנה מאומה בעשור הקרוב.

סיבוב נוסף בבית החדש עם מטר ביד הביא אותי למסקנה שאני חייבת להיפטר מעוד כמה חפצים:

שולחן שחור וכיסא משרדי
יום יבוא ותוכלו להתגאות כשתראו את היצירות שנכתבו פה על המסך.
80X120
400 ש'

מכונת ייבוש 58X45
לא פרגית אבל תותחית.
קריסטל c222
400 ש'

כיריים קטנטנות שתי להבות
26X48
100 ש'

אל תשאלו אילו ארוחות גורמה בושלו עליהן: קישואים וחציל חתוכים. בימי קדם קינואה במים.
בימים מיוחדים מרק ירקות.
טוב, אם להודות על האמת, לקנות כיריים ממני זה כמו מכונית יד ראשונה מרופא. יענו לא נהגתי עליה כמעט: עמדה בשממונה חודשים לא פעם.

ואל תגידו "מסרי".
אני לא נוסעת לשומקום. נכון לעכשיו, אפילו למייבש הכביסה חסה לא הצלחתי למצוא ארון קריר לשכון בו לבטח ליד קרש חיתוך וסיר צ'ולנט.
וכל התיקים עוד עמי. מחר – לפח.
נראה שקוראי הבלוג הזה כולם אנשים מסודרים לגמרי, שדבר לא חסר להם בחיים.

בפינת הסטארט אפ שאם היה מתממש הייתי מיליונרית תוך יומיים, יש לי שני רעיונות חדשים.

צבע הכסף וכסף הצבע
כל מי שלוקה בפיגמנטיו מגיל צעיר ודאי מכיר את הטרגדיה שבצביעה אינטנסיבית של השיער. גם אם מצאת צבע אורגני, הניג'וס הכרוך בכך הוא לא יתואר. שלא לדבר על הכסף שזה עולה ועל הטרחה לעקוב אחר צמיחתם המטאורית של השורשים.
הפיתרון:

צבע שיער אקטיבי. מה זה אומר? הצבע יהיה מורכב מאמפולות זעזערות, שיתפרקו ויעטפו את שורש השערה המצמח. כלומר, יצרו לשיער הלבן מעטפת צבע מיידית. לכל שערה ושערה. אז נכון, זה לא יהיה ממש פרמננטי, כמו למשל איפור קבוע, כי בכל זאת, צומח שיער חדש, והשיער הישן דוהה בקצוות, אבל זה יוכל להאריך את משך הזמן שמסתובב אדם עם צבע על קודקודו. נניח, במקום לרדוף אחרי השורשים הסוררים כל עשרה ימים, אפשר יהיה לצבוע שיער פעם בשלושה חודשים. אשר על כן ייקרא הפרויקט צְבע קֵבע.
מה צריך?
כימאי תעשייתי מחונן שיעבוד מטעם אחת מחברות הצבע/קוסמטיקה המרובות.
אם המוצר יהיה אפקטיבי – ההתעשרות הכלל עולמית מובטחת.

דוגלמונית
הרעיון עלה בדעתי ממש היום, בנוסעי במונית עם הקסדה לצדי, למוסך. טבענו בפקקים, עצרנו בכל האדומים, נו, מונית בתל אביב אחר הצהריים.

ואז חשבתי: למה לא מונית אופנוע/קטנוע? מיד חלקתי את הרעיון עם נהג המונית הידידותי שלצדי, ואמר לי זה, רעיון מצוין, איך לא חשבו על זה קודם? הרי ממילא 80 אחוז מהנסיעות שלי הן עם אדם אחד.
וכמה זה יעלה?
- חצי מחיר, אבל לגמרי.
ומה יהיה בחורף?
- איזה חורף?
ומי שלא ירצה לרכוב על דוגל?
- ימשיך לבלות במוניות רגילות ולשם סכומי עתק.
מה צריך?
להציע למשרד התחבורה דרך מהפכנית לפתור את בעיית הפקקים העירוניים ולהפחית את הזיהומאוויר.

יש. שוב התעשרתי הערב.

מונית לארבעה בפראג. נו, זה כבר מסורבל. לא נראה לי שזה פותר את הבעיה.

הרי כל מי שיקים אתר בו אפשר לפרסם מודעות אבל במחיר שיהיה נמוך מהרבה ממחיר הרצפה של המודעות בעיתונים, יקרע את השוק וירוויח הון. רבים אינם מפרסמים מודעות בעיתונים המודפסים מאחר שהן יקרות מאוד. מי לא היה לרוצה פרסם את דבר מותו של יקירו ברשת?

התעריפים יכולים להיות ממש נמוכים, אפשר לספק שירותים נלווים, כמו פרטים על מיקום בית הקברות, עם ציון המקום בו עומד להיקבר המנוח, תזכורות על יום השנה, ומה לא.

זה נראה לי סטארט אפ הכי מתבקש במדינה מוכת יגון כמו ישראל, שהפטיש למוות ולפולחני אבל פה מרקיע שחקים. ההוצאה להקמת אתר כזה היא מינימלית, והמודעות לא יישטפו עם הזרם וישמשו מצע לאוגרים למחרת היום, אלא ייוותרו לנצח. מנגנון חיפוש פשוט יכול להועיל לכל. אינכם יודעים כמה אנשים חובבי מודעות אבל יש פה. למעשה כולנו. למה לעיתונות המודפסת יש עליהן מונופול? ומי ירים את הכפפה, יתעשר ויודה לי מאוד (או יחבור אלי, אני מה זה טובה בשיווק המוות)?

ואגב, ח"ח לאתר המושקע של חברה קדישא, שיש בו המון שירותים, רק לא כזה.

עדכון: מתברר שיש אתר דומה, אנדרטה (לתחזוק קברים ומצבות). עכשיו צריך רק ליצור גרסה מוצלחת יותר.

פתאום, הלילה, היכתה בי ההכרה:

1. אני לא רוצה לרדת בגדול. וגם לא בקטן. בעיקרון, אני לא רוצה לרדת. הלך על לרדת בגדול.
2. אני לא יכולה לישון עם עוד אנשים באותו חדר. נמחק האח הגדול.
3. אני לא משתזפת ולא לובשת בגדי ים. אבוד לי עם הישרדות.
4. אני לא יכולה לצלם את עצמי ולדבר למצלמה. זה יהיה מדכא מדי. נופיתי ממחוברות.
5. אני לא אוכל לאף אחת ממשימות המירוץ למיליון, וגם הייתי רבה תוך דקה עם הפרטנר/ית.
6. אני לא מעוניינת לשפץ דירה. עוד מתאוששת משריפת הניאגרה. נסתם הבלוק.
7. אני לא רוצה להפוך לברבור. טוב לי כברווזון. אבוד לי הברבור, המהפך, או מה שזה לא יהיה.
8. אני לא יכולה לדגמן. כלומר אני לא רוצה. עברתי את הגיל. נסגרה הדלת להדוגמניות.
9. אני לא יודעת לעצב אף לא סיכת ביטחון. נגנז פרויקט מסלול.
10. אני לא שרתי שורה מעולם. גם לא בשיעורי זמרה או במקלחת. מת כוכב נולד.
11. אני לא מסוגלת לעשות שני צעדים קצביים. קו על רוקדים עם כוכבים.
12. אני לא רוצה להתחתן, ולכן לא אגיע להרווק או הרווקה או המשהו.
13. אני לא מסוגלת לבשל, והטעם שלי במזון מביש. חסל סדר קרב סכינים.
14. אני לא משפחה ואני לא חורגת, כך שגם עם משפחה חורגת גמרתי.
15. אני לא אמא, וגם לא אהיה, כך שלא אוכל להיות אמא מחליפה.

אז מה את כן יודעת לעשות? לכתוב.
אולי איזו ריאליטי על כתיבה?
אני צריכה לחשוב על קונספט: עיתונאי/תסריטאי/סופר/בלוגר נולד?

זה עתה התבשרתי ששם העמותה שלנו אושר.

קבלו את:

רשומון – מאגר המידע האינטרנטי של הקולנוע הישראלי, תל אביב

ותודה רבה לפיני, שהעלה את הרעיון לרשומון (בקולנוע שלנו 2) וליגאל שתיים, שיעצב לנו את הלוגו.

מה עוד חדש?
לפנינו כמה פגישות חשובות בשבועות הקרובים, ומאחורינו שיחת רקע עם מתכנתי העתיד.

לפרקים הקודמים
הקולנוע שלנו – 1
הקולנוע שלנו – 2

זה הפוסט הכי מרגש שאנחנו כותבים, והראשון המשותף שלנו.
אנחנו = יאיר רוה ודבורית שרגל, ותוכלו לקרוא אותו בבלוגים של שנינו, שלושה במספר.

היינו צריכים לצאת עם ההכרזה הזו מזמן, אין לנו ספק, אבל היו כל מיני התמהמהויות מכל מיני סוגים, הבטחות שלא התממשו, ומיני חששות שלנו.
מקשיבים?
אנחנו, יאיר ודבורית, מכריזים בזאת על הקמת אתר הקולנוע, האתר הישראלי שיכלול את כל התוצרת המקומית שנעשתה כאן בכל שנות המדינה ואף לפניה. מהרגע בו צעק האדם הראשון פה "אקשן".

לאור הפריחה הפנומנלית של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, אך מתבקש ליצור מאגר נתונים של כל כולו ברשת. תחילה בעברית. כן, אנחנו יודעים, יש כבר כמה התחלות למיזמים דומים ברחבי הרשת דוברת העברית, וחלקם חינניים למדי, אבל אנחנו עובדים על משהו קצת שונה, אנציקלופדי יותר.

מאגר נתונים כזה יהיה לבו של אתר שעד מהרה יהפוך ל-one-stop-shop של כל מה שקשור בקולנוע בארץ: מידע, פרסום, כרטיסים.

בשלב הראשון, עד ההשקה, בכוונתנו להעלות את כל האינפורמציה הקיימת (נוסח IMDb) על סרטי עלילה באורך מלא (יש כ-600), לעבור לסדרות/תוכניות טלוויזיה, משם לסרטים דוקומנטריים, שגם הם ענף יצוא ועשייה רב משקל בישראל, ולאחר מכן לסרטי סטודנטים, ולבסוף פרסומות. כל הפקה אודיו-ויזואלית שנעשתה בעברית או הופקה בישראל תיכלל שם. המטרה היא להגיע לכיסוי אולטימטיבי.

למה זה חשוב? מאחר שקולנוע הוא המשאב התרבותי הכי גדול, הכי חשוב והכי פופולרי בארץ ובעולם. מאחר שמסד ידע אנציקלופדי הוא בעל חשיבות-על מבחינה חברתית, תרבותית, אקדמית ועממית.

בשלב הראשון אנחנו מקימים מועצת מנהלים ישראלית. פנינו לאנשי קולנוע ישראליים מובילים, ובהמשך נפנה גם לאנשי התעשייה היהודים/ישראלים בהוליווד.
המיזם יהיה מלכ"ר, ומי שמעודד אותנו ותומך בנו מוראלית הוא ג`ף פולבר, היזם ואיש העסקים שמשוכנע גם הוא, כמונו, שזה האתר הכי מתבקש לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה והפרסום הישראלית.

זהו, יוצאים לדרך. מישהו כאן רוצה להצטרף אלינו? אנחנו זקוקים לכל העזרה, התמיכה, העידוד, הייעוץ והכסף שאתם יכולים לגייס.

שאלות?

טרם החלטתי אם לכתוב את שמו פולבר או פאלבר, אז החלטתי ללכת על הגרסה האנגלית וזהו.

סוף סוף הגעתי לאחד האירועים של הג'ף, ארוחת בוקר בארומה אשר בבית התפוצות. איזה גאון צריך להיות, להקים סניף של ארומה בסמל הלאומי הזה. זה נראה לי כיבוש מוחלט של הציונות.
יחסית להתמנגלויות שהיו שם עשיתי מעט מאוד, אבל יש לציין שרוב הזמן, יותר משעתיים בהן ביליתי במקום, דיברתי או הקשבתי לאנשים. הישג די נכבד עבורי, מאחר שבמקומות כאלו ובסיטואציות דומות אני קמלה לאטי.

לא זו אף זו, הצלחתי להחליף, בסיוע מתווכים נמרצים, אחד מהם חבר פייסבוק קרוב, שני רבעי משפטים עם חתן השמחה, ואף לקבוע איתו טנטטיבית פגש קצרצר בחמישי הקרוב, בסייעתא דשמיא, אמן כן יהי רצון.
מה אני רוצה ממנו? שישמע על אחד המיזמים אותו אני נושאת בחיקי זמן לא מבוטל.

חוץ מזה לא ממש שתיתי או אכלתי, לא צריך להגזים, אבל המצאתי מושג חדש: "בין כרטיסים", או, "Between Cards", כפי שאמרתי ברוב חשיבות למי שהתעניין.

מה משמע בין כרטיסים? או. בדיוק כמו שיש מצב של "בין עבודות", או "Between Jobs", אבל יותר טוב. יש לי ארבע חבילות כרטיסי ביקור שנותרו ללא שימוש. וזה למה? החלפתי מס' סלולרי, החלפתי הגדרה, והחלפתי את כתובתה של ולווט. הכתובת תתחלף שוב בקרוב, אלא שאין לי עוד את הכתובת החדשה והיפה, ממש לא באשמתי, כך שאני עדיין לא יכולה להדפיס כרטיסי ביקור חדשים.

למזלי הרע היו לי כמה אירועים בשבועות האחרונים בהם צריכה הייתי לחלק כרטיסים, אבל לא יכולתי. לחלק את כרטיס הביקור הישן עם שפע קשקושים עליו נראה לי רע במיוחד.
אז זהו, אני בין כרטיסים. סלחו לי.

מתמנגלים, שותים, מחליפים כרטיסים ומתבוננים על המדבקות
שכל אחד הצמיד לעצמו על החולצונת

מאחר שכמעט כל טקסט שאנחנו כותבים, לא משנה למי, מכיל בקרבו קישורים, ומאחר שחלק גדול מהטקסטים (בעצם לא יודעת איזה חלק, זה תלוי בתחום העיסוק) מודפסים בסופו של דבר, חשבתי על ההמצאה הבאה: מדפסת חכמה.

מה זה אומר, חכמה? שהיא תדפיס את הדרוש הדפסה יחד עם הקישורים, כלומר, זוהי הדפסה בכמה שכבות. נניח, בעמוד הראשון יש שלושה קישורים, הם ייצבעו אוטומטית בצבעים שונים, והדפים שאחרי העמוד הראשון, שיעוצבו אחרת (על ידי המדפסת) יכילו את הקישורים הדרושים.

ברור?
יש קונים?