11 תגובות לפוסט “ימים קפואים”

1. מאת רי:

   25 באוגוסט 2006 בשעה 11:33

   אני דווקא לא אהבתי אותו. קצת תרגיל גמר שהתארך לסרט באורך מלא. יפה מאד ויזואלית. שחקנית עם פנים מדהימות והבעות קסומות שרק פותחת את הפה להגיד משפט וכל הפנטזיות שלך על הדמות נמחקות. אסור לה לדבר. צילום יפהיפה. ארט מתכוון מאד. ספור שנהיה מובן -
   והכל יחד. קצת מייגע. קצת סטודנטיאלי מדי.
   אני שמחה שראיתי ולא הייתי מוותרת על החוויה. אבל בין זה לבין בקורת שאומרת שהסרט טוב, מבחינתי המרחק רב.
   לא כל מה שהוא נסיוני, מצטט בשפת קולנע, מכיר הסטוריה, מצולם יפה בשחור לבם ומלא כוונות נחשב לסרט טוב.

   להגיב
2. מאת דבורית:

   25 באוגוסט 2006 בשעה 11:41

   המשפט האחרון שלך, אבל זה לא המקרה פה.
   בכל מקרה מותר לא להסכים, את יודעת.

   להגיב
3. מאת אודי שרבני:

   25 באוגוסט 2006 בשעה 16:38

   מצד שלישי, בתור אחד שלא ראה את הסרט, אגיב בכללי על התגובה הראשונה פה
   נראה לי, שסרטים שהם שחור לבן-מצטטים שפת קולנוע-מכיר היסטוריה וכו', סובלים בגלל משפט אדיוטי (לפעמים הוא נכון אגב) שנימתו מסתכמת ב "זה סרט גמר" וכו'
   רוצה לומר, שכל "קפיצה מעל הפופיק" במרכאות כפולות של יוצר בארץ לסרטו או עבודתו, מונמך מיד עם קלישאה מנוונת וביקרותית של "זה סרט גמר" או שזה נראה כמו סטודנט שלקח יותר די שיעורים אצל אנרי הונגר.
   אבל מה לעשות? להתגונן? יוצר צריך להיות פלקטי בשביל שלא יגידו לו את זה?
   ומה הקשר בכלל? הוא לא יכול להיות אומנותי? מה רע בלהיות סרט אומנותי? (ושוב- לא ראיתי את הסרט, אלא מדבר בכללי)
   ליוצר אסור להיכנע ל"עשו את זה כבר לפני", נכון זה מקשה את העבודה, אבל מצד שני הוא
   יכול להתפנות ל"איך", וכך גם הקוראים, צופים

   http://www.notes.co.il/sharabani/9109.asp

   להגיב
4. מאת רי:

   25 באוגוסט 2006 בשעה 17:19

   אז "אלף כל" לך תראה ותשפוט או תחליט אם המשפטים שצטטת מתאימים לסרט הזה -
   ו"בית כל" – מי שלומד פסיכולוגיה נהיה פסיכולוגיסט וגם בארוחות ערב מנתח להוריו את חייהם, עד שהוא מסיים ללמוד, חווה את מקצועו ומגיע לאיזון, כנ"ל לגבי סטודנטים לרפואה
   שמנתחים כל אפצ'י ותנועת שריר של מי שנמצא בסביבתם ואכן, בלי הכללות גסות מדי גם סטודטים חקולנע בעשייתם במסגרות הלימודים שלהם, גם כחלק מהדרישות וגם מטבעם של האוהבים את לימודיהם "עושים קולנע" מאד מאד מודע לעצמו, להיסטוריה שלו. לכל שוט יש משמעות ולכל ניע שריר אצל השחקן גם כן…וטוב שכך.

   אז על היוצר הסטודנט למצוא ולנווט את קולו הקולנעי בשילוב בין דרישות המנחים והחוג לקולנע, לבין קולו הפנימי ואחר כך גם, למה הוא רוצה שיקרה עם הסרט שלו.

   אז אם אתה שואל האם יש במדיום הכל כך יקר הזה, קולנע, אמנות נטו. לגמרי נטו.
   אחוז קטן. קטנטן. וגם הוא ברובו, שוכן בפקולטה לקולנע.

   להגיב
5. מאת נ':

   29 באוגוסט 2006 בשעה 8:13

   למדתי פסיכולוגיה, מעולם לא ניתחתי בארוחות ערב משפחתיות את המשפחה. אם אתה אינטיליגנטי מספיק, בכל המקצועות, אתה קופץ מעל המשוכות הבנאליות.

   להגיב
6. מאת Xslf:

   29 באוגוסט 2006 בשעה 21:51

   קודם כל, הצחיק אותי שכשקניתי כרטיס (ביס פלאנט החדש) הזהירו אותי שזה סרט ש/ל.

   בכל מקרה- באתי לסרט בשביל להנות מסרט כמו כל סרט (לא שונה מהסרטים שמגיעים אלנו מהוליווד), ואכן נהנתי, אפילו מאוד.

   לא, הוא לא מושלם, אבל לא באתי בשביל סרט מושלם. ואני בהחלט מקווה שיעשו עוד סרטי ז'אנר בארץ- הסרט הזה מוכיח שאפשר.

   להגיב
7. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

   30 באוגוסט 2006 בשעה 12:47

   דבורית,למה את לא מצטלמת בלי משקפי השמש? רוצים לראות את עינייך כ8.

   להגיב
8. מאת דבורית:

   30 באוגוסט 2006 בשעה 20:13

   מצטלמת תמיד בלי מש"ש, זה מקרי, כלומר סדרת תמונות מוצלחת מהסתיו שעבר, זה הכל.
   העיניים בסדר, טפו טפו.

   להגיב
9. מאת האור:

   31 באוגוסט 2006 בשעה 2:01

   מאוד חבל לי שבתל אביב "בירת התרבות הישראלית" ניתן למצוא את הסרט רק בשתי הקרנות בודדות בשבוע בסינמטק. אני מאוד רוצה לראות את הסרט אבל קשה לי להתגמש לשעות ההקרנה המעטות.

   להגיב
10. מאת דבורית:

    31 באוגוסט 2006 בשעה 6:27

    http://www.cinema.co.il/movies/movie.asp?movieId=1163

    להגיב
11. מאת האור:

    2 בספטמבר 2006 בשעה 13:19

    תודה! באתר seret היו רק שתי הקרנות. עכשיו בדרך לראות את זה.

    להגיב

כתיבת תגובה

לבטל

שם (חובה)

דוא"ל (לא יפורסם) (חובה)

אתר

רוצים שהתמונה שלכם תופיע לצד התגובה? הירשמו ל- Gravatar!

עדכנו אותי לגבי תגובות חדשות לפוסט זה.

.