האף ועונשו
נכתב בתאריך 6 בנובמבר 2006 מאת דבוריתתזכורת חשובה לעצמי בעניין הופעות בטלוויזיה
1. בפעם הבאה שמתקשרת אליך תחקירנית ואומרת את המילה "ילדים" תגידי לה "תרמתי במשרד" וסגרי מיד בנימוס.
2. גם אם היא מתקשרת שלוש פעמים בתוך שעה ומייבבת שלא מצאה אף טיפשה אחרת שתבוא לתוכנית שלה, למרות שנתת לה חמישה שמות, אל תיכנעי.
3. אל תשכחי שכבר כתבת עשר פעמים לפחות שלא תכתבי ולא תתראייני בשומקום יותר לעולם על הנושא.
4. שימי לב שאת מוזילה את ערך השבועות שלך ושתכף אף אחד לא יאמין לך יותר. ובעיקר לא את לעצמך.
5. כשאומרים לך "רבע שעה וזה נגמר" דעי שזה יימשך שעתיים וחצי.
6. כששואלים אותך איך כותבים את השם שלך תביני שזאת רק ההתחלה ושיהיה גרוע עוד הרבה יותר.
7. כשאת מגיעה לאולפן ורואה שם חמישים דוגמניות בגובה 1.80 מ' ברחי כל עוד נפשך בך.
8. כשהמאפרת מנסה לעגל את ריסייך הישרים (אל תגידו שלא ידעתם שריסים צריכים להיות עגולים, מילא שאני לא ידעתי) במכשיר אינקוויזטורי הסיטי את ידה בעדינות ואל תחכי לרגע בו תתחילי לצרוח מכאב כשעפעפייך מתהפכים.
9. כשבאירוע משתתפים שרון כידון, רבקה מיכאלי, אנסטסיה מיכאלי (לא קשורות) רשף לוי וסמדר קילצ'ינסקי שמפטפטים בחן על עשרות ילדיהם ונכדיהם, וברקע שגב משה וסנדרה רינגלר ההרים בוחשים בסירים נוסי למרות שהבטחת ואופרת. את בתפקיד הפריק, עוד לא הבנת?
10. כשלא נותנים לך לומר יותר מעשר מילים ובכלל לא שואלים למה את לא רוצה ילדים אל תתפלאי, מגיע לך. את הבאת על עצמך את האסון.
11. כשמושיבים אותך ליד אנסטסיה מיכאלי סרבי בתוקף ובנחרצות לסידורי הישיבה.
12. ודאי שלא מצלמים אותך רק בפרופיל כשראשך מוטה קדימה ואת מתבוננת בתדהמה במצעד המאושרים שליד השולחן. ידעת שהטלוויזיה מוסיפה חמישה קילו, אבל לא חשבת שהיא גם מאריכה אפים, בעיקר אפים המעידים שמקורך מתפוצה מסוימת, ומבליטה אותם.
13. איפה ומתי? לא חשוב. עבר. גם השידור החוזר. מזל שאף אחד לא ראה.
(חוץ משתי חברות, אבל שכנעתי אותן שזאת לא אני).
עדכונים באימייל:
ככה יצא… שראיתי בחלקו (קצת מוגזם לומר "צפיתי")
היה קצת פסטיבל ילדים שכזה, ואני חייבת לציין שנותרתי בפה פעור, ולשניה חשבתי שהוזמנת על תקן עציץ. מילא דבררת רגילה של תכנית אירוח (זה לא קשור לנושא הנדון; זהו אופי התכנית), אבל גם המנחה לא בדיוק יצאה מגדרה כדי לפלס גם לך מקום להוציא מילה.
היה דיון?
0. לשאול את עצמי "האם הופעה בטלוויזיה תעזור לי במשהו שאני רוצה לקדם כרגע בחיים שלי"?
דבורית, זה לא היה כל-כך גרוע. אפילו היה די נחמד.
http://www.notes.co.il/sharabani/2562.asp
אם בנושא הזה כתבת פה, לפי הרמז בסעיף 6
האכזבה…
התדהמה…
למה לא מספרים לי שום דבר?
אולי בסופ"ש יש שידורים חוזרים, נקווה לראות שם.
קודם כל – תתחדשי על המנגנון המחודש פה – סופסוף תגובות באותו עמוד וכל השינויים האחרים.
חוצמזה – לפי מה שהבנתי התארחת אצל אודטה? אם כן,זה מוסיף עוד נון די רציני. מצד שני, אם את מחפשת קהל חדש… ואם לא אז לא משנה כמובן.
מכיוון שאני מניח שהשובה היא כן, אני אוסיף ואומר שזו פעם שנייה בשבועות האחרונים שאישה שאני מעריך ומוקיר מגיעה לאודטה ויוצאת על הפנים (גם ויזואלית וגם ראיונית) – לכל מחפשי החשיפה – לכו על תוכניות אחרות.
כי במקרה הקלטתי את זה.
השינויים הם כנראה במחשב שלי… אבל תשמרי את הברכות להזדמנות.
בשורה הרביעית נפלה ת' מהמילה "שהתשובה"… אופס
מקנא על הזכות שנפלה בחיקך. מספרים שאודטה קדושה. זה באמת כך?
גם אני ראיתי ונדהמתי שלא נתנו לך להשחיל מילה.זה באמת טחינת מים לתת לך להגיד את אותם דברים שוב ושוב. אנסטסיה מיכאלי הביאה את ששת ילדיה איתה ונתנה לך לשמור עליהם?
לאודיש:
לא לזה התכוונתי, אבל עזוב, אל תשנה את האותיות בשביל אף אחת. זה כזה מיותר.
לג'וליאנה: לא, הילדים היו מאופסנים במוסדות החינוך, אבל חוץ מזה אנסטסיה הייתה מאוד מאוד נחמדה והספקנו לדבר בצד, לפני שנקראנו לשולחן הדיונים.
למעין: ממש לא היו דיון.
עציץ לפחות משקים.
אני סתם נאלצתי להשכים.
למעריצי אודטה:
לא, זה לא היה אצל אודטה אלא בערוץ 2.
אצל אודטה הייתי פעם אחת, מזמן מזמן ונשבעתי שזהו.
מאז שהתראיינת לכתבה שלי בנושא בויינט, פעם בחודשיים שלושה אני מקבלת טלפון מתחקירנית שאפתנית שמתחננת לקבל טלפונים של המרואיינים לאייטם טלוויזיוני בנושא. ואני שואלת, די, לא מיצינו את הנושא הזה? כמה אפשר לטחון שוב?
לעסנו, עיכלנו, העלינו גירה, פלטנו, שכחנו, והכל מהתחלה.
את יכולה להתנחם בעובדה שהשיער שלך נראה נפלא. למעשה, אם תדרשי שיחליפו את תמונות השיער הקצר שלך באשר הן, בתמונה מחודשת ומעודכנת, עם שיער ארוך – והאמנם? גם אדום? – רק טוב יהיה לך בחיים.
האף גם הוא היה בסדר גמור. וגם האדרת. מופת גוגולי. לא לדאוג.
אודטה – עשית.
שרון כידון וחברת המאממות – עשית.
עכשיו את חייבת, אבל חייבת את ה"מהפך" של דצה. הכל חוויות. הבנתי שגם מקבלים את הבגדים במתנה אחרי זה. ואולי אולי ייפתח לך התיאבון, ואז תלכי אצל הדוקטור קליין שייעשה לך אפון חמוד וסולד, פה ושם דברים שרק את יודעת עליהם , ו…זהו.
אח"כ יתחילו הטלפונים… גם כתבת שער … שיש לך "מחשבות חדשות" בנושא ילודה בעקבות המאפך והאפון, אולי?
ואז, יאיר לפיד, אולי גם דיסק קטן (כי הרי תמיד חלמת לשיר), צילום בפנאי פלוס עם איש עסקים מכסיף…מאמריקה! שכמובן השמועות על קרבה רומנטית איתו יוכחשו, בקיצור – תוך שנה – את נוגעת בשמיים. תקרת זכוכית או לא תקרת זכוכית- העם מחכה.
לאט לך.
אין זו ההופעה הטלוויזיונית הראשונה, ואף לא השנייה, היא היתה פשוט הכי נוראית, אם כי גם לתואר הזה יש כמה מתחרות חזקות.
אין מצב לאפון, וגם לא למחשבות ילדים חדשות.
לכסוף? אולי, אבל בתנאי שיהיה עני מרוד.
לשיר? אף לא באמבט בבונקר אטום.
מי בכלל צופה בטלוויזיה
באנשים שלא רוצים ילדים ומוכנים לדבר על זה. לפני שבועיים התראיינו שוב בנושא ודידי החליט שלא עוד. שנמאס לו לגמרי ושבאמת אין לו שום אינטרס להגיד את אותם הדברים שוב ושוב.
חבל שמכל האלפים שלא רוצים ילדים יש רק קומץ – אותו קומץ שוב ושוב – שמוכן לדבר על זה.
"לדבר על זה" – בתקשורת, אני מניח, בשביל מה?
בשביל להצדיק או להצטדק או "לקבל ממישהוא לגיטימציה? לעולם יהיה מספרם של מי שבוחרים לא להביא ילדים קטן מאלו שילדים הם שאיפת חיים וטעם החיים ומשמעותם בשבילם/ן. ככה זה.
אז בשביל מה לדבר? כדי לאפשר לקונצנזוס להגדיר לעצמו יותר טוב את גבולותיו הנוחים והחמימים? כדי שקבוצת הנשים (שעיקר הלחץ הוא עליהן) – תוגדרנה כ"מכוערות שאף אחד לא רצה ועשיו אימצו לעצמן אידיאןלוגיה, או כאגוצנטריות שלא מוכנות "לתת", או כנפגעות נפש שסבלו מילדות קשה ו"זקוקות לטיפול?"
צריך "לדבר"(ציבורית) – רק אם יש אפלייה בחוק או בזכויות יסוד למי שבוחר לא להביא ילדים.
אחרת – זה עניין פרטי לגמרי. כמו השאלה אם את רוצה זוגיות או לא, או אם את מעדיפה לאהוב גברים, נשים, או אף אחד מהנ"ל. כרגע או לנצח.
כי מה הלאה? "מצעד גאווה של יחידים וזוגות חשוכי ילדים, נפגשים לייד מחלקת היולדות בתה"ש?"
לדבר? נהדר.במעגלים קטנים, אינטימיים. בתקשורת? לגמרי מיותר.
הסיבה שאני מסכימה להתראיין זה כדי שנשים אחרות שלא רוצות ילדים יידעו שהן לא לבד וכדי שנשים שמתחבטות בשאלה הזו יקבלו עוד זווית ראיה, כזו שהן פחות נחשפות אליה.
ותתפלא עד כמה אנשים שמדברים אליהם בהיגיון ובאופן מנומק מוכנים להיפתח לרעיון שזה בסדר, שאנחנו לא זוג מופרעים אלא שלנו זה באמת עובד ומתאים.
יש אפליה בחוק. אם זכאית ליותר נקודות זכות מבחינת מס הכנסה מאשר אישה שאינה אם. אני לא בטוחה אם האפליה קימת גם בקשר למצב משפחתי (נשואה יותר מרווקה) אבל ייתכן שגם שם.
ויש אפליה שלא מעוגנת בחוק אלא בנורמות. כפי שהורים עוזרים לילדים שלהן לקנות דירה בד"כ רק אחרי שהם מתחתנים ולא לפני כן, כך גם התמיכה כלכלית בילדים שלהם שיש להם ילדים (נכדים!) לעומת בילדים שלא הביאו ילדים.
אין לי טענות – להביא ילד ולגדל אותו עולה הרבה יותר מהטבות המס הנלוות או המתנות מהסבים.
דבורית
אני חושב שדווקא היה בסדר גמור. אמרת מה שרצית להגיד, נראית מצויין (במיוחד השיער) וימותו כל הקנאים!!!
בעיני היה קצר וקולע.
תמשיכי להופיע בתוכניות טלוויזיה!
(וגם לשקרן שכחתי להודות)
היזהרו שגם אפיכם לא יצמחו לממדים לא אנושיים
ממש כיף לקרוא תגובה מנומקת, אכפתית, "מושקעת", שמאוד לא אופיינית לחילופי הדברים בין "מגיבים" ברשת, שבד"כ מעדיפים את הפאנץ' הממוקד והמחודד, על חיבור של יותר מ-5 משפטים ברצף.
מכיוון שאת מדברת כנראה מנסיון שבו ראית שא/נשים מרויחים ונרגעים ונתרמים מה"לדבר על זה", בציבור, ברור שדברייך הם בעלי משקל רב יותר מהנטייה הטבעית שלי להמנע מלנסות אפילו ולהשפיע "ציבורית" בעניין. בלי אופטימיסטים (כמוך) , אני לא אוכל להנות מהפסימיות המרגיעה והמנחמת שלי בעניין הנדון…(שזו בעצם הנחת היסוד שלי בתגובה הקודמת, ושממנה רציתי להזהיר- הן אותך, והן את דבורית ).
1. קצת מתביישת להודות שראיתי את התוכנית בה הופעת, בלי קשר להופעתך.
2. אם לא הייתי מכירה את כתיבתך וחלק מדעותייך, הייתי מרחמת עלייך. לא ריחמתי, קצת התכווץ לי הלב..
3. טוב שישבת ליד אנסטסיה, כך גדל הפער בין עולמך לבין עולמה, שאותו ניסתה לייפות ולהלל, ובסוג של פטרוניזם לומר ש"לכל אחד צורת החיים המתאימה לו".
4. בפעם הבאה תגידי לא.
איכס, הריסים שלך לא מעוגלים באופן טבעי?
מסכנה.
עוד פגם שנולדתי איתו