סיפורה של יוכי שמבדוי לא הניב כמעט כלום. ציפיתי למצעד אנשים ונשים עם מטאטאים ביד כברט של מרי פופינס ומפגן מנקי הארובות שלו, ולא, איפה. כ-1,200 איש קראו את הפוסט ומה? לאף אחד אין  מנקה לשדך לי? איך יכול להיות?

כן, הייתה אחת שא' הציע לי, אבל מגעינו כשלו בשלב שיחת הטלפון, אחרי שהצהירה שהיא לא מטפסת ולא מתכופפת, ולאחר מכן גם האשימה אותי שהשארתי לה 7 הודעות (אף לא אחת, אגב) בסלולרי.

ואז הגיעה ע' עם הצעה מפתה: יש חברות המשגרות לך מנקים עד פתח הבית. אז נכון, יש כמה כשלים, למשל הסכום (39 ש' לשעה + 34 ש' נסיעות + חמש שעות קומפלט, דקה לא פחות). והזמינות – עובר כשבוע עד שהם מגיעים, שעת ההגעה המיועדת היא בגדר המלצה בלבד, וגם העובדה המצערת, אותה הבנתי רק בדיעבד, שכנראה המנקות מקבלות רק משהו כמו 20 שקל לשעה, בעוד שהשאר עובר למתווכים. אבל מה לעשות, נואשת הייתי עד מאוד. ונואשות, כידוע, זה לא זמן טוב לסגור עסקאות.

אתמול זה קרה. יוכי2 באה. אמנם לא בשמונה כי אם בחמישה לתשע (למד זה לא קרוב לכיכר רבין?), אבל איך שנכנסה מיד קראה לי "מאמי" עשרות פעמים, וגם טענה שהיא מעריצה אותי (על מה בדיוק, על שהצלחתי לחיות בין ענני אבק חודשים?). מאחר שלבי רך, ואיני רגילה לכינוי מאמי ביומיום, מיד היטשטשה דעתי, והתחלתי להתבלבל במהלך התדריך המפורט שהכנתי לה, עד שהשתיקה אותי ואמרה שהבינה הכל.

לא נותר לי אלא להציע לה ליהנות מהמעדנים שבמקרר (פנכת קינואה, יוגורט לבן ו-2 עגבניות) ולצאת לעבודה שורקת בעולץ, תוך שאני יודעת שבערב אחזור לארמון נוצץ ומצוחצח, שהרי אמר לי ההוא, המסרסר, בטלפון, שהוא שולח לי את הכי טובה!
ואז הגיע הערב, ואני אצתי, ממש רצתי הביתה.

את פני קיבל ריח חריף של חומרי ניקוי, מיד המתסטלתי, אבל טרם אצנח לאופוריה העמקתי מבט ופניי הלכו והתכרכמו. יוכי2 לא איבקה ולו סנטימטר אחד – מהמקרר ועד אחרון מדפי הספרים – ערמות האבק לא פחתו ועל שולחן המחשב השחור נחרשו תלמים של ויש סמרטוט אחד.

הרצפה הייתה מטונפת להפליא, מעוטרת בסימני מריחה מבאסים, החולצות, שרק על מראן המגוהץ פנטזתי שעות נראו מצ'וקמקות מתמיד, ובקיצור, הבית היה במצב גרוע לפחות כמו שהותרתי אותו 12 שעות קודם. מה עשתה גברת מאמי במשך חמש שעות לעולם לא אדע. אפילו את הכריות בסלון לא טרחה להתפיח.

אז מה הסיפור? יכול להיות שהחברות האלו בונות על מנקות לביקור חד-פעמי? יש לך תשובה, מאמי?