20 תגובות לפוסט “מתי אתה חוזר הביתה?”

1. מאת ח ל י:

   19 בפברואר 2008 בשעה 22:23

   בסדר

   להגיב
2. מאת דבורית:

   19 בפברואר 2008 בשעה 22:25

   את כותבת???

   להגיב
3. מאת היריב:

   20 בפברואר 2008 בשעה 0:06

   ואני החלטתי שאני לא רואה סדרות שבהן נאמר "סתום את הפה שלך" או "תסתמי את הפה שלך". מה שאומר שאני לא רואה סדרות ישראליות…

   להגיב
4. מאת דבורית:

   20 בפברואר 2008 בשעה 5:36

   אני צריכה להוסיף את המשפט הזה.
   בכלל, אני מציעה לכל אחד לתרום משפט שכזה הרווח בתרבות הטלוויזיונית המקומית
   כדי שאוסיפו לפנתאון שלמעלה.

   להגיב
5. מאת אודי שרבני:

   20 בפברואר 2008 בשעה 6:03

   מה שמשאיר לך את "הנפילה" עם ניקו ניתאי.

   להגיב
6. מאת דבורית:

   20 בפברואר 2008 בשעה 6:13

   מעניין שאתה מזכיר את זה. זו היית חוויה מכוננת בחיי לפני עשרות בשנים, כתבתי על זה
   snooz
   http://www.tapuz.co.il/snooz/mySnooz.asp?c=3
   ספור חמש למטה)

   אני בהחלט צריכה לראות את זה שוב.

   להגיב
7. מאת אתיג:

   20 בפברואר 2008 בשעה 10:05

   נראה שצריך לעשות איזושהי הבחנה בין כתיבה לערוץ 2 או 10 לבין כתיבה לערוץ 3, ולא לצאת נגד "סדרות ישראליות".

   להגיב
8. מאת עידן וילנצ'יק:

   20 בפברואר 2008 בשעה 10:12

   בסדרות ישראליות תמיד מככבים שחקנים ושחקניות מכוערות. אם אני ארצה לראות כיעור,אני אסתכל בראי,תודה רבה! למה אני צריך לקבל את מיה דגן,צחי גראד,גורי אלפי וענת וקסמן כפרצופה של החברה הישראלית? חוץ מזה ,ליאור אשכנזי ויעל שרוני, קחו חופשה, בבקשה,עכשיו!!

   להגיב
9. מאת דבורית:

   20 בפברואר 2008 בשעה 10:21

   אתי – יצאתי נגד סדרות ישראליות שאלו פניהן. כלומר פני התסריטים שלהן. לא מפלה בין ערוצים, סורי.

   עידן – מצד אחד, הצחקת אותי
   מצד שני- אני לא רואה שום סיבה שבטלוויזיה/קולנוע יככבו רק אנשים יפים.
   ממש לא.

   להגיב
10. מאת עידן וילנצ'יק:

    20 בפברואר 2008 בשעה 10:27

    דבורית,בקולנוע ההוליוודי כשרוצים לעשות סרט על אנשים רגילים,לוקחים שחקנים הוליוודים זוהרים ופשוט לא מאפרים אותם. בארץ ,לוקחים שחקנים מכוערים. בעיקרון את צודקת, אבל אני בכל אופן מעדיף להסתכל על ג'וליה רוברטס ולא על אורלי זילברשץ.איש איש וטעמו.

    להגיב
11. מאת ימימה:

    20 בפברואר 2008 בשעה 11:47

    "לא טוב לי"? המשפט שעשה את הסדרה "הבורגנים".

    להגיב
12. מאת ריקי כהן:

    20 בפברואר 2008 בשעה 14:47

    אם את מתייחסת לדנה מודן ולאבידות שלה, אני חושבת שיצאה הכותבת הבינונית שהיא מן השק הנפוח.

    להגיב
13. מאת נבט חיטה:

    20 בפברואר 2008 בשעה 16:45

    "שיגעת אותי"
    "אתה מאיים עליי?"
    "את מאיימת עליי?"
    "אל תאיים עליי!"

    יפים או לא יפים, אני מתגעגעת לשבתות וחגים.

    להגיב
14. מאת דבורית:

    20 בפברואר 2008 בשעה 21:06

    ימימה – צודקת, אבל זה לא קיים יותר. התאדה
    ריקי – נראה לי שאת לא רואה את כל הסדרות. כולן נגועות בצרעת הלשונית הזו.
    נבט – וואלה צודקת

    להגיב
15. מאת מוטי סגרון:

    21 בפברואר 2008 בשעה 9:58

    פעם חשבו שהעברית (שפה) לא עוברת מסך, אני עדיין מחזיק זה לא עובר אולי הבעיה בבמאים ובכותבים ולא בשחקנים ,ואולי הכול כאן כל כך מזוייף ולא מציאות אמיתית או הוליווד כדוגמה לא טובה.יש קולנוע אחר טוב הרבה יותר

    להגיב
16. מאת סיגל:

    21 בפברואר 2008 בשעה 15:56

    אבל אני לא מוצאת איך עושים פה חיפוש.
    אני רוצה לדעת לגבי המסיכה שקנית לנסיעה על האופניים- איפה קנית וכמה עלתה? אני לא מוצאת בשום מקום.
    ניסיתי להשתמש במסיכה של מפעלים נגד אבק, אבל זה לא עוזר כי זה לא בנוי לפעילות גופנית והפילטר ממש קטן.

    להגיב
17. מאת שירה:

    21 בפברואר 2008 בשעה 16:35

    ואני כבר חשבתי שאני בודדה במערכה. בסדר, אלון אבוטבול. אחלה, שרה אדלר. את דגן ואשכנזי אני לא מסוגלת לסבול, אבל נניח.
    אבל מה, לכל הרוחות, העניין עם ה"סתום/סתמי"? זה בערך מסכם את הכל.
    אני חושבת שדנה מודן הייתה צריכה לפרוש (בכבוד) אחרי גלי לב בפלורנטין.

    להגיב
18. מאת דבורית:

    21 בפברואר 2008 בשעה 17:20

    http://www.takeavir.co.il/

    שירה – לא צריך לפרוש, אפשר לחשוב על זה בפעם הבאה שכותבים

    (או שרושמים )

    מוטי – היא בהחלט עוברת. היא עוברת בקולנוע לא פעם, ב"פרשת השבוע", ב"שבתות וחגים", "ב"בטיפול"
    ועוד ועוד

    להגיב
19. מאת איל ראיש:

    22 בפברואר 2008 בשעה 0:57

    האמת היא שמשפט המחץ הכי מיותר שקיים זה כשהוא/היא נכנסים למיטה בלילה ופונים אל הוא/היא בשאלה "את/ה ער?", כי באם באמת אתה מאמין שהוא/היא ישנ/ה אז למה לכל הרוחות אתה מעירה אותו/אותה אבל זה בסתם כי אם נבחן את הרשימה המופארת של הדבורית, אפשר לשים לב שהיא מתקוממת למשפטים שמקורם בזוגיות ועל כך צריך חומר לה שקצת קשה לכוון דיאלוג למצב בדידותי שממלא אין בו דיאלוג ומכאן שהוא גם לא רייטיניגי. אז אולי אפשר להקים ערוץ נישתי (לא חושב שיהיו מספיק קופצים) לנשים בודדות לקראת 40 שמשהו אחר מטריד אותן.

    להגיב
20. מאת סיגל:

    25 בפברואר 2008 בשעה 9:59

    (:

    להגיב

כתיבת תגובה

לבטל

שם (חובה)

דוא"ל (לא יפורסם) (חובה)

אתר

רוצים שהתמונה שלכם תופיע לצד התגובה? הירשמו ל- Gravatar!

עדכנו אותי לגבי תגובות חדשות לפוסט זה.

.